Закат
20:30
До Йом Кипур осталось
4 дня
05.07.2014
27 Нисан
Элула
1
Photo: facebook.com/MARCHAK-М-А-Р-Ш-А-К Photo: facebook.com/MARCHAK-М-А-Р-Ш-А-К

אוקראינה היהודית: 5 עובדות על יהודי קייב

על מכתב מקייב, על משפט בייליס, על מלכה של טראנס-קולנוע, על עסק תכשיטים של מרשק ועל דברים אחרים רבים

היסטוריה יהודית של קייב אשר כוללת לא פחות מ-10 מאות שנים מלאה קטעים רבים שונים, הרי כאן נוצרה ופרחה אחת מהקהילות היהודיות הגדולות ביותר של אוקראינה שמימנה פרויקטים לבניית העיר רבים, כאן קרו גם פוגרומים הכי גדולים וגם האסון של באבי יאר. בפרק האחרון של הפרויקט "אוקראינה יהודית: 5 עובדות על..." נספר על היסטוריה יהודית של קייב ועל אנשים מפורסמים אשר נולדו על שטח של מחוז קייב בן ימינו.


1. מכתב מקייב

הנקודה הראשונה בהיסטוריה הרשמית של יהודי קייב הייתה "המכתב מקייב" מפורסם. זו הייתה בקשה לכל קהילות יהודיות של העולם לאסוף כסף כדי לפדות את הסוחר בשם יעקוב בר חנוכה מבור חובות. המכתב נכתב בערך בשנת 930, מתוארות בו סיבות לכך שהמסכן הגיע למצב קשה כזה: יעקוב בר חנוכה היה צריך להחזיר חוב של האח הנרצח שלו אבל לא היה בידו סכום ב-100 דירכם וגם לקהילה היהודית של קייב לא הייתה אפשרות לעזור לו, לכן חברי הקהילה החליטו לפנות בבקשה אל כל העולם היהודי.

אבל כנראה שיהודים היו גרים באזור של קייב גם לפני שהמכתב היה נכתב. ייתכן שמקום מגורים עיקר שלהם היה כפר קוזרי אשר נזכר בכתב תולדות "איפטייבה" משנת 945. ידוע גם שבשנת 986 יהודים מארץ הכוזרית הגיעו לנשיא ולדימיר כדי להוכיח אותו להפוך את רוסיה לדת יהודית (כנראה שאיזו קהילה בשביל התחלת מימוש "הפרויקט" הדתי כזה כבר הייתה קיימת במקום).

בהיסטוריה העתיקה של קייב יש עוד כמה רמזים ליהדות. כך, שם של אחד ממייסדי קייב היה חורב, אבל כך קראו גם להר סיני שעליו משה רבנו קיבל את התורה. בספר "על ניהול בקיסרית" (בערך שנת 948) קראו לקייב ולמבצר שלה בשם סמבטס שזה דומה מאוד לשם הנהר סמבטיון אשר לפי ספרות יהודית נמצא על קצה האדמה בארץ שבה נאבדו עשרת שבטים ישראליים.

2. עסק התכשיטים של מרשק

שם המשפחה של מרשק מזכיר לנו בראש ובראשונה על שירי ילדים, אבל הדמות המרכזית של הסיפור היה לא משורר אלא סוחר תכשיטים מוצלח אשר ייסד חברת תכשיטים משלו אשר כעבור זמן-מה הפכה להיות חברה בין-לאומית.

יוסף מרשק (1854-1918) נולד בכפר איגנטובקה והיה הבן הבכור בין ששת ילדים. כאשר הוא היה בן 14 הוא עבר לקייב והסתדר כתלמיד בסדנת תכשיטים ובעוד כמה שנים הוא הצליח בבחינות מקצועיות וקיבל זכות ואישור לעסוק בעסק זה כבר באופן עצמאי. בקרוב הוא פתח את הסדנה משלו בפודול. בהתחלה הוא היה עובד שם לבד וכעבור שנה הוא עבר לרחוב קרשצ'טיק, הרחיב את העסק ולקח לו עוזרים ותלמידים.

בהתחלה מרשק רק יצר תכשיטים ומכר אותם דרך חנויות של אומנים וסוחרים אחרים. במשך 10 שנים הוא הרחיב את העסק באופן מהותי, הזמין לסדנתו אומנים אחרים, קיבל ניסיון ואוטוריטה בעסק, ביקר בתערוכות של אומנות תכשיטים בגרמניה ובצרפת ויזם גישות חדשות במפעל שלו. בין היתר הוא היה הראשון אשר מינה נשים לבצע מבצעים בתחום חריטה אשר דורשים התרכזות וקפדנות רבה.

לעט-לעט הסדנה שלו הפכה למפעל והמפעל התחיל להרחיב את האופקים שלו. בהתחלה הוא מכר את המוצרים בקייב, פולטבה, חרקוב וטביליסי וכעבור זמן-מה גם במוסקבה, בפטרבורג ובוורשה – חנויות גדולות של הערים היו לוקחות עיקריים של התכשיטן מקייב.

חוץ מזה המוצרים של מרשק קיבלו הערכה גבוהה בתערוכות מקצועיות – בשנת 1893 בשיקגו ובשנת 1894 באנטוורפן המוצרים צוינו בדיפלומה ובמדליה (יותר מאוחר היו עוד הרבה פרסים כאלה). כעבור זמן מסוים מרשק הוסיף לעסק בתכשיטים גם את העסק ליצירת שעונים. הוא רכש זכות למסחר שעונים אצל איש עסקים משוויץ (בהתחלה מרשק היה שוכר, ואחר-כך קנה ממנו את מפעלו) ולאחר מכן פתח גם מכללה למיני מלאכות.

יוסף מרשק היה אחד מהמתחרים העיקרים של תכשיטן פטר פברז'ה, קראו לו אפילו "קרטיה מקייב". את מוצריו (כבר לא רק תכשיטים אלא גם מערכות כלי אכל, שעונים ויצירות יקרות של אמנות תכשיטים אחרות) נתנו במתנה לא רק לאנשים עשירים, אצילים וסוחרים ידועים אלא גם לחברי משפחת קיסר.
ליוסף מרשק היו 8 ילדים והרבה תלמידים, לכן עסק חייו נמשך גם לאחר מותו – אבל כבר בארצות אחרות. כאשר המייסד של חברת תכשיטים "MARSHAK" נפטר בגיל 64 מסרטן, הרכוש שלו נחלק בין ילדיו בתור הורשה, וחלק של כספו (מיליון רובלים) – הועבר למתרות צדקה וגם בתור תמיכה לפועלי מפעלו.

לצער רב בגלל המהפכה חלק של הירושה הלך לאיבוד אבל חברת התכשיטים הצליחה לשרוד. בנו של יוסף, אלכסנדר, פתח סלון בפריז שבה הוא המשיך את העסק של אביו בהצלחה, ולאחר מלחמת העולם השנייה תכשיטן של החברה בשם ז'ק ורז'ה פתח בשביל החברה דלתות של אמריקה ומרוקו. לאחר קשיים רבים באפריל שנת 2005 סלון של "MARSHAK" היה נפתח מחדש בפריז.

3. משפט בייליס

אחד מהמשפטים הכי מפורסמים – אולי אפילו זה היה המשפט הידוע ביותר בקיסרית הרוסית – היה משפט של יהודי מקייב בשם בייליס שעבד בתור פקיד בבית חרושת ללבנות והיה נאשם ברצח טקסי של ילד בן 12. הקורבן של האירוע אשר התרחש ביום 12 במרץ שנת 1912 היה תלמיד של בית ספר יסודי למכללה קייב-סופיה בשם אנדרי יושצ'ינסקי, והסיבה לרצח הייתה, לדעתם של המאשימים, רצון של בייליס להתכונן לחגיגת פסח ולקבל דם נקי נוצרי בשביל הכנת מצה.

למעשה מנדל בייליס (1874-1934) אומנם הוא נולד במשפחה של חסידים, לא היה יהודי דתי, היו לו קשרים ידידותיים עם נוצרים – בין ידידיו הקרובים היה גם כומר נוצרי מקומי. כבר מסיבה זו היה מוזר מאוד להאשים אותו ברצח טקסי.

חוץ מזה חקירה רפואית ביררה שפצעים על גופו של הילד לא היו גורמים לדם לצאת החוצה בכמות גדולה – כלומר עשו אותם לא למען אסיפת דם. ואילו לאישה בשם וורה צ'בריאק אשר הייתה כנראה רוצח אמיתי (אך לא היה מקובל גזר דין נגדה) היו סיבות להמית את הילד. היא הייתה אם של אחד מידידי הילד והיה לה מאורת גנבים, והילד היה מאיים את ידידו שיגלה את העובדה באופן פומבי.

הרצח היה לטיפה האחרונה להתחלת קמפיין אנטישמי אשר בער בקייב ואחר-כך – בכל קיסרית רוסיה. אף על פי שלא היו הוכחות במשפט, שהרצח לכאורה היה קשור לבן אדם אחר, ששופטים היו אנטישמיים גלויים ושהאשמה הייתה מפוברקת באופן ראוי לעין, הנאשם היה יושב שנתיים בכלא ובירורים משפטיים נמשכו שבועות רבים. כל זה גרם לגל של זעם בחוגי אינטליגנציה אשר תמכה בבייליס והפגינה נגד התחלת "האשמות בשפיכת דם". תנועת הזעם יצאה מעבר לגבולות של המדינה.

הנאשם היה מוצדק בבית משפט הודות לפרקליט יהודי אוסקר גרוזנברג אשר נולד באקטרינבורג.

לאחר שחרורו בייליס עבר בהתחלה לארץ ישראל ואחר כך לארה"ב, שם הוא כתב ביידיש את הספר "סיפור ייסוריי"- תרגמו את הספר לרוסית רק בשנת 2005.

4. פסנתרן גאוני ו-"בן המהפכה"

ולדימיר הורוביץ (1903-1989) נולד בקייב במשפחה של שמואל בן יואכים הורוביץ אשר היה בעל חברה למכירת מוצרי חשמל. אמו הייתה סופיה בת אהרון, פסנתרנית. דווקא היא גרמה לכך שוולדימיר (כמו שאר ילדיה) התאהב במוזיקה. בהתחלה היא לימדה אותו בעצמה ובשנת 1912 הוא התקבל לקונסרבטוריום בקייב. הוא לא הצליח לקבל דיפלומה מפני שלא הייתה לו תעודת בגרות. אומנם זה לא השפיע על הרמה המקצועית שלו – הורוביץ למד מאומנים מצוינים והוא בעצמו היה מוכשר מאוד.

הוא התחיל את הקריירה שלו בגיל צעיר מתוך התאכזבות רבה – לאחר המהפכה קומוניסטים לקחו מהמשפחה את כל רכושה (ויותר מאוחר ברית המועצות לקחה ממספר קרוביו גם את חייהם) והבחור היה נאלץ להרוויח כסף. כדי לפרנס את עצמו ואת קרוביו הורוביץ סיים את הלימודים לפני מועד הסיום ומתחיל להופיע בקונצרטים.

למרות העובדה שבשנים ההן לא היה לרוב אנשים כסף אפילו כדי לקנות מזון, כבר לא מדובר בכרטיסים לקונצרטים, ההופעות של הורוביץ היו מוצלחות – בהתחלה בחרקוב (הקונצרט הראשון שלו שם התרחש בשנת 1920) ובקייב, ואחר כך בערים אחרות של אוקראינה ורוסיה. לעתים קרובות הוא היה מופיע יחד עם אחותו רגינה. היו לשניהם טמפרמנט כה מדהים, טכניקה כה מצוינת ורפרטואר כה רחב שבאחד ממאמריו לונצ'רסקי קרא להם "בני המהפכה".

אבל הורוביץ שנא את המהפכה ובאפשרות הראשונה בשנת 1925 עבר לברלין כאילו למען המשכת לימודים. כעבור זמן מה הוא עבר לשוויץ ומשם הוא היה נוסע עם הופעות בכל אירופה החל מסוף שנות ה-20 ועד לאמצע של שנות ה-30, והיה מופיע עם קונצרטים גם בארה"ב. בארצות הברית הוא הכיר את סרגיי רחמנינוב ויותר מאוחר ביצע את המוזיקה שלו. הוא עשה את זה ברמה כל כך גבוהה שהמלחין עצמו קרא לזה "ביצוע מושלם". קשה לתאר את רמת הפופולאריות של הורוביץ באירופה. אפשר לספר שכאשר הוא הופיע בפריז, הקהל מתוך רוב הרגשות היה שובר כיסאות באולם והמארגנים היו נאלצים אפילו לקרוא למשטרה.

בשנת 1939 הורוביץ עבר לארה"ב וגם שם ניגן בקונצרטים רבים. כאשר התחילה המלחמה, הפסנתרן הגדול היה מעביר את הכסף שקיבל על הקונצרטים לקרן להגנה בסכום של מיליוני דולרים. דרך אגב הוא היה מבצע גם מוזיקה של מלחינים סובייטיים.

אף על פי שהורוביץ כמעט תמיד היה בשיא הכבוד הוא אף פעם לא היה מסכים לשום פשרה בעניין של איכות ואף פעם לא היה עובד אם הרגיש שלא נשאר לו כוח. כך עוד בהיותו באירופה הוא במשך 3 שנים לא היה מופיע בקונצרטים מפני שהיה משחזר את גופו לאחר ניתוח קשה עקב דלקת התוספתן. "אני חושב שבתור אומן גדלתי מאוד במשך החופש המאולץ הזה. בכל מקרה פיתחתי במוזיקה שלי הרבה דברים חדשים", – כך הוא היה אומר. גם בשנות 1953-1965 הוא עשה הפסקה בגלל התעייפות רבה. הוא חזר להופעה בקונצרטים רק בשנת 1965 ומתחיל מקונצרט בקרנגי-הול. אנשים עמדו בתור כה גדול כדי לקנות כרטיסים לקונצרט שסיפרו על כך אפילו בחדשות.

אבל הפסקות כאלה בקרוב הפכו לדבר שיטתי. בשנות 1969-1974 הורוביץ שוב לא הופיע בקונצרטים – אבל כאשר הוא בכל זאת חזר לבמה הוא עבד והשתתף בהקלטת קונצרטים במרץ גדול. הקונצרט האחרון שלו התרחש ביום 21 ביוני שנת 1986 בגרמניה, וביום 5 בנובמבר שנת 1989 קרה לו התקף לב והפסנתרן הגאוני עזב את העולם.

5. מלכת טראנס-קולנוע

אלאונורה דרנקובסקה (1917-1961) אשר הייתה מפורסמת תחת הכינוי מייה דרן הייתה לאחת הנציגות של ארט-האוס אמריקני הנפלאות ביותר. היא נולדה בקייב במשפחה של פסיכיאטר וכאשר היא הייתה בת 5 משפחתה, כמו גם משפחות יהודיות רבות באותה התקופה, עברה לגור לארה"ב.

לדרנקובסקה היה כוח רצון חזק ומקוריות רבה (בשנות ה-40 היא הייתה נראית כמו היפי, עף על פי שהיפי עצמם הופיעו יותר מאוחר), ותמיד הייתה שואפת למשהו חדש, לא מוכר, שיש לזה פוטנציאל ענקי. היא למדה ספרות באוניברסיטת ניו-יורק ובקולג' סמיט, אך לא הייתה לסופרת. מהתחלת שנות ה-40 היא הייתה מזכירה אישית של קטרין דנם (רקדנית והכוריאוגרף בלט, אשר המציאה "ריקוד שחור"), ודווקא הניסיון הזה נתן למייה השראה להכיר יותר קרוב את העולם של טקסי וודו מאפריקה ומהאיטי (יותר מאוחר, בשנות ה-50, היא אפילו גרה בהאיטי).

בשנת 1943 דרנקובסקה התחילה לעסוק ביצירת סרטים – נתן לה השראה לכך בעלה השני, צלם וקולנוען מצ'כיה אלכסנדר חקנשמיד (הנישואים נמשכו רק 3 שנים). דרך אגב דווקא הוא המציא לאלאונורה את הכינוי "מייה" – הוא אמר שזה היה השם של אמו של בודהה.

על היצירות של דרן השפיעו גם עבודות של אומנים בסגנון סוריאליסטי ואוונגרדי וגם אמפטמינים שהיא התחילה לקבל אותם בהתחלת שנות ה-40. בשנת 1947 הסרט שלה "רשתות של צהריים" (1943) קיבל פרס ראשי של פסטיבל קולנוע בקאן בקטגוריה "סרט ניסיוני הכי טוב". אבל יצירותיו היו שונים מאלה שרצה לראות הקהל הרחב – לא הייתה בהם עלילה, רק הרגשות, טראנס ואשליות אופטיות. עקב כך הסרטים לא קיבלו פופולאריות לא בארה"ב ולא באירופה, לא בתקופת חייה של דרן ולא לאחר מותה. מייה דרן יצרה 8 סרטים אבל אפילו חובבי סרטי אוונגרד של ארה"ב לא מכירים את כולם.
מייה דרן נפטרה בגיל 44 מדימום מוחי שנגרם על ידי תשישות קיצונית וקבלת סמים. אפרה פוזר מעל ההר פוג'י.

1/6
1428

בקייב פתחו את המרכז לנוער "שיעורי תורה ליובאוויטש "

מרכז יהודי להשכלת נוער " STL КИЕВ " נפתח ברחוב ז'ילנסקה.

845

ויטלי צ'רנויבננקו: עכשיו כל סטודנט יכול להיות לחלוץ בתחום לימוד מדעי יהדות

הנשיא של האגודה למדעי יהדות האוקראינית מספר על ענף המדע החדש והאקטואלי באוקראינה

1104

מחיר של כשרות

אנחנו ספרנו, עד כמה יגדל סכום של הוצאות יומיומיות בשביל משפחה אשר תעבור לתזונה כשרה באוקראינה