Закат
20:30
До Йом Кипур осталось
4 дня
05.07.2014
27 Нисан
Элула
1

אוקראינה יהודית: 6 עובדות על יהודי איבנו-פרנקובסק

על בתים יהודיים, על הבנקאי הראשי של ארצות הברית, על ראש העיר היהודי הראשון בירושלים, על מומחה בעיצוב אוקראינה הראשונה ועל אחרים רבים.

ההיסטוריה היהודית של איבנו-פרנקובסק, אשר עד לשנת 1962 נקראה סטניסלב, היא בת 350 שנים. היו תקופות שבהן מספר היהודים הגיע למחצית של האוכלוסייה כולה, אבל היו גם זמנים, כאשר כמעט לא נשארו יהודים בעיר. אבל אפילו בשנים הכי קשות יהודים היו מוצאים כוחות לשמור על מסורת ועל הזיכרון על שורשיהם. תמיד היה להם רצון לא סתם לשרוד, אלא גם להביא לעולם הזה, אשר לא תמיד היה מרחם עליהם, משהו מועיל.

רחובות פולניים, בתים יהודיים

סטניסלב נוסדה בשנת 1662 וכמעט מיד הפכה לאחת מערים יהודיות מרכזיות של אוקראינה מערבית בת ימינו. יהודים אשר הייתה להם זכות להתיישב בעיר, מילאו אותה די מהר. בשנת 1672 בעיר כבר היה בית כנסת (עשוי מעץ) וזה מעיד על מצב טוב של הקהילה.

בהתחלת המאה ה-18 עקב מלחמות ומגפות רבות האוכלוסייה היהודית בעיר הצטמצמה באופן מהותי. כדי למשוך יהודים לעיר, שלטונות החליטו להרחיב את זכויותיהם. בין היתר, אישרו להם לבנות בית כנסת מאבן. הודות לתנאים נוחים, הקהילה היהודית גדלה עד ל-1740 איש בשנת 1732 – זה היה 44,3% מכל האוכלוסייה. בשנים הבאות העיר גדלה די מהר, אבל אחוז היהודים היה פחות או יותר קבוע עד למלחמת העולם השנייה.

מספר גדול של בניינים כולל גם בתי מגורים וגם בנייני תעשייה שייכו ליהודים. בתקופה הזאת הייתה אפילו בדיחה, שבסטניסלב יש הרבה רחובות פולניים, אבל בתים בהם שייכים ליהודים.

היהודים לא רק גרו ועבדו בעיר (הפולנית והאוסטרית), אלא גם השתתפו בניהול העיר. החל משנת 1873 יהודים תפסו בערך מחצית המקומות בעירייה. בשנות 1897-1919 את התפקיד של ראש העיר תפס ד''ר א.נימחין. פולנים פיטרו אותו יחד עם יהודים אחרים ממוסדות העיר. כעבור 8 שנים, בשנת 1927 תפקיד של סגן ראש העיר שוב קיבל חבר של קהילה יהודית, המנהיג של תנועת הציונים בעיר, א.ריטרמן.

ראש העיר היהודי של ירושלים

דניאל אוסטר (1893-1963) אשר היה ראש עיר ירושלים הנבחר הראשון הופיע בשלמות את המיומנות של יהודי סטניסלב לנהל בעיר. הוא נולד בכפר קניגינין (עכשיו זה חלק של העיר) במשפחה יהודית. כמו בחורים מודרניים רבים בזמנו, הוא לא נשאר בכפר – הוא נסע ללמוד משפטים באוניברסיטת וינה, והיה שם לראש של ארגון לנוער ציוני.

הוא התלהב באידיאלים של ציונות ובשנת 1914 עלה לארץ ישראל. במשך זמן קצר הוא עבד כמורה לגרמנית ואחר כך התגייס לצבא – הוא היה נלחם במלחמת העלום הראשונה על צד של אוסטריה. אחר כך הוא השתחרר והתעסק בפרקליטות ובפוליטיקה.

בשנת 1934 בחרו בו לעריית ירושלים וכעבור שנה הנציב העליון לפלשתינה מינה אותו לתפקיד של סגן העיר ובמשך שנות 1937-1938 הוא מילא תפקיד של ראש העיר – זה היה ראש העיר היהודי הראשון של ירושלים. בפעם השנייה מינו אותו לתפקיד בשנת 1944 (הוא מילא את התפקיד בערך שנה). בפעם שלישית הוא תפס את התפקיד בשנות 1950-1951, לאחר הכרזת עצמאות המדינה (דרך אגב, הוא היה אחד מאלה שחתמו על מגילת העצמאות). הפעם הוא היה ראש העיר של ירושלים מערבית.

הוא עשה הרבה למען העיר, הרי דווקא הוא ניהל בשיקום ירושלים לאחר המלחמה. פינות שונות של העיר קיבלו את שמו – למשל גן דניאל וכיכר אוסטר.

כלכלן גדול אמריקאי מסטניסלב

ארטור פרנק ברנז (1904-1987) נולד בסטניסלב במשפחה יהודית ממוצעת – אבל חייו היו מיוחדים מאוד. הוריו היו שרה יורן ונתן ברנסייג, אשר עבד כצייר. בנם ארטור (כמובן בילדותו היה לו גם שם יהודי) היה ילד מוכשר – הוא היה מתרגם תלמוד לפולנית ולרוסית בגיל 6 ובגיל 9 השתתף בדיונים על סוציאליזם.

כאשר הוא היה בן 10, משפחתו עברה לעיר קטנה בארץ ניו ג'רסי. אביו התחיל את העסק שלו בתור קבלן לציירות, חסר לו כסף ולכן ארטור היה נאלץ לחפש את דרכו בלי שום עזרה. בגיל 17 הוא התחיל ללמוד כלכלה באוניברסיטת קולומביה. הוא קיבל מלגה וניסה להרוויח בכל מקום – בדואר, בתיאטרון, בתור מוכר, בתור מלח. למרות כל הקשיים הוא לא הפסיק את לימודיו. בשנת 1934 הוא קיבל תואר שלישי באותה האוניברסיטה.

הוא התחיל לעבוד בלשכה לאומית למחקרי כלכלה (אשר יוסדה על ידי כלכלן מפורסם ואסלי מיטצ'ל) והתעסק בחקירת עליות וירידות בכלכלה. שלטונות שמו לב עליו – וכעבור זמן מה ארטור היה לראש ועד לכלכלה בחסות של נשיא המדינה קיצ'רד ניקסון (בשנות 1969-1970 הוא היה יועץ בענייני כלכלה פנימית).

במערכת כספים בארצות הברית באותה התקופה הוא היה איש ידוע – בשנות 1970-1978 הוא היה ראש של ועד המנהלים בפדרל ריזרב, שזה למעשה דומה לבנק מרכזי בארצות הברית. במילים אחרות, במשך 8 שנים הוא היה בנקאי ראשי במדינה.
בשנות ה-1970 נגמרה הקריירה שלו בכלכלה והתחילה קריירה בתואר שגריר. הוא היה שגריר בגרמניה מערבית בשנות 1981-1985. בסוף החיים הוא חזר לארצות הברית והיה חי כגמלאי. הוא נפטר ממחלת לב בגיל 83.

פסל עץ

חיים גרוס (1904-1991) נולד בכפר מז'גוריה והיה ילד עשירי במשפחה יהודית ענייה. אביו היה סמרטוטר וכמובן לא היה יכול לשלם על השכלת בנו בתחום אומנות.

לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה חיים קיבל אפשרות לעסוק בתחביב שלו. בשנת 1919 הוא עבר לווינה ואחר כך לבודפשט כדי ללמוד במכללה לאומנות. אחרי זה הוא חזר לאוסטריה וסיים שם אוניברסיטה לאומנות. בשנת 1921 הוא עבר לארצות הברית, שם הוא עבד בתור מוכר והמשיך את לימודיו במסגרת של ההתאחדות הסטודנטית לאומנות בניו יורק.

חיים יצר את הפסלים שלו מאבן, מארד ומעץ (דווקא פסלים מעץ הביאו לו פופולאריות גדולה). לראשונה הוא הופיע את הפסלים ואת הגרפיקה שלו לצופים בשנת 1932 במסגרת של תערוכה אישית ראשונה שלו בניו יורק. הוא גם כן היה מרצה במכללות לאומנות שונות בארצות הברית והיה לאחד ממייסדי גלדה לפסלים של ארצות הברית והנשיא הראשון של הגלדה.

גרוס עשה גם ציורים וטיוטות יפים, בחלק יצירותיו מצוירים קרוביו אשר נרצחו בשואה. בשנת 1990 הוא יצר תבנית למנורה אשר הזמינו אותה ראשי בית כנסת מאבניו חמישית בניו-יורק. לפי התבנית יצרו והציבו מנורה בגודל 3,2 מטר מארד.

הזרקת מוות לד''ר פרויד

כולם שמעו על זיגמונד פרויד, אבל רק מעטים יודעים על הרופא שלו, מקס שור. הוא היה האיש אשר הפסיק את ייסוריו של הפסיכו-תרפווט המפורסם בעזרת שלוש הזרקות של מורפין. זה לא היה רצח, אלא ביצוע של בקשת פרויד, אשר כבר לא היה יכול לסבול כאבים עקב סרטן.

מקס שור (1897-1969) נולד בסטניסלב וקיבל את השכלתו הרפואית בווינה (בשנת 1914 משפחתו היהודית עברה לשם). בהיותו בווינה הוא הכיר את תורת פרויד ושמע את הרצאותיו, והחל משנת 1929 שור התחיל לבצע את התפקיד של הרופא הפרטי שלו.
יחסים בין שניהם היו יחסי אב ובן. כאשר פרויד עבר ללונדון עקב רדיפות של נאצים, מקס נסע איתו. הוא היה לא סתם עוזר של פרויד, אלא ניסה להמציא משהו מקורי בשביל המטופלים שלו. הוא ייחד רפואה ופסיכואנליזה וייסד מרפאות פסיכו-סומטיות שבהן הוא חקר קשרים בין תגובות גופניות לבין מצב רוחני של המטופלים.
הוא גם כתב ספר "זיגמונד פרויד. חיים ומוות", שבו הוא ציטט פרקי התכתבות עם פרויד, עם הערות שלו.

ציירת אוקראינית

מרגית רייך (1903-1965) נולדה בעיר קולומייה במשפחת של מהנדס. כבר בשנות ילדותה היא הופיעה כישרונות באומנות. כאשר היא למדה בגימנסיה, היא ביקרה גם באקדמיה החופשית לאומנות, ולאחר סיום בית הספר היא קיבלה השכלה אומנותית ב-"אקדמיה חופשית" פרטית בלבוב, כאשר כל המשפחה עברה לשם.

אחרי זה היא למדה במכללה לתעשייה ואומנות בלבוב, באקדמיה לאומנות בקרקוב (1923-1924), באקדמיה בווינה (1924-1925) ואחר-כך עברה לפריז. שם בשנות 1925-1927 היא הייתה סטודנטית ב-"אקדמיה מודרנית" אצל פרננד לז'ה, אשר העריך את כישרונותיה, ואצל אמדה אוזנפן. התערוכה הראשונה שלה נערכה בשנת 1926 ב"סלון של ציירים עצמאים" בפריז. היא ציירה את יצירותיה תחת השפעתו של רנואר ויצרה תמונות בסגנון של תערובת אימפרסיוניזם, קוביזם וקונסטרוקטיביזם.

לעומת יהודים רבים בני דורה, מרגית חזרה לברית המועצות ואפילו הייתה חברת התאחדות של ציירי אוקראינה עצמאים, והחל משנת 1940 היא הייתה חברת התאחדות של ציירי אוקראינה סובייטיים.

אומנם, כל הישגיה באומנות לא עזרו לה להימנע מאסונות השואה – בשנת 1942 הכניסו אותה למחנה ריכוז "ינובסקי". למזלה, היא הצליחה לברוח משם בעזרת חבריה ועד לסוף המלחמה הייתה חיה עם מסמכים מזויפים.

בשנת 1931 מרגית התחתנה בנישואין אזרחיים עם צייר רומן סלסקי, והוסיפה את שמו אל שם המשפחה שלה. ביחד הם עברו את כל השנים הנוראות של המלחמה (הייתה תקופה קצרה כאשר הם נפרדו, אבל אחר כך שוב נפגשו).

סגנון שלה קיבל שם "קולוריזם אוקראיני". היא הייתה יוצרת בסגנון זה דיוקנים, ציורים של טבע דומם ושל נופים מלאים צבע ואור.

1/6
1427

בקייב פתחו את המרכז לנוער "שיעורי תורה ליובאוויטש "

מרכז יהודי להשכלת נוער " STL КИЕВ " נפתח ברחוב ז'ילנסקה.

845

ויטלי צ'רנויבננקו: עכשיו כל סטודנט יכול להיות לחלוץ בתחום לימוד מדעי יהדות

הנשיא של האגודה למדעי יהדות האוקראינית מספר על ענף המדע החדש והאקטואלי באוקראינה

2299

אוקראינה היהודית: 5 עובדות על יהודי קייב

על מכתב מקייב, על משפט בייליס, על מלכה של טראנס-קולנוע, על עסק תכשיטים של מרשק ועל דברים אחרים רבים